1. בפני בקשה לביטול שתי החלטות נפרדות אשר ניתנו בתיקים המאוחדים בין הצדדים, החלטה מיום 14.10.12 (להלן:
"ההחלטה הראשונה") במסגרתה נמחקה התביעה אשר הגישו המבקשים נגד המשיבה בשל אי קיום צו למתן מענה לשאלון ולגילוי מסמכים; והחלטה מיום 15.10.12 (להלן:
"ההחלטה השנייה") במסגרתה נמחק כתב ההגנה אשר הגישו המבקשים כנגד תביעת המשיבה בשל אי קיום הצו כאמור וכן בשל אי התייצבות לדיון.
בבקשה זו אשר הוגשה ביום 20.11.12 עותרים המבקשים לביטול שתי ההחלטות הללו. לטענת המבקשים, הם "נקלעו למחדל" עקב העתקת משרדי בא כוחם וזו תקלה לא משמעותית שניתן לתקנה בפסיקת הוצאות, אך אין היא מצדיקה את נעילת שערי בית המשפט בפניהם.
2. המשיבה הגישה תגובה לבקשה, אולם למשיבה עורכי דין נפרדים המייצגים אותה בשתי התביעות המאוחדות ומסתבר כי תגובתה הוגשה רק מטעם באי כוחה המייצגים אותה בתביעת המבקשים נגדה (47904-09-11) ומתייחסת רק להחלטה הראשונה. ובכל זאת, לא עתרו המבקשים לסעד בהיעדר תגובה ואף לא הגישו תשובה לתגובת המשיבה למרות שניתנה להם הזדמנות לעשות כן בהחלטה מיום 5.12.12.
בתגובתה כאמור, מתנגדת המשיבה לבקשה וטוענת כי התנהלות המבקשים מבטאת זלזול גורף ונמשך במשיבה ובבית המשפט, כי ממילא תביעת המבקשים נמחקה בהחלטה הראשונה כך שבאפשרותם להגישם שנית ובכל מקרה, אפילו תתקבל הבקשה, יש להשית על המבקשים הוצאות.
3. עתירת המבקשים לביטול ההחלטות מסתמכת על הסמכות הנתונה לבית המשפט לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד, לפי תקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
"התקנות").
דא עקא, שלפי תקנה 201 בתקנות ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שנתקבלה במעמד צד אחד בתוך 30 ימים מיום שהומצאה ההחלטה. בעניין דנא, ניתנה ההחלטה הראשונה ביום 14.10.12 וניתנה ההחלטה השנייה ביום 15.10.12. מניין 30 הימים ממועד מתן ההחלטה השנייה מביא לכך שבקשה לביטול ההחלטות היה על המבקשים להגיש עד 14.11.2 אולם הבקשה הוגשה רק ביום 20.11.12 כאשר המבקשים כלל אינם מציינים בבקשה מתי הומצאו להם ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה.
לכאורה איפוא, הוגשה הבקשה באיחור ודי היה בכך כדי לדחותה על הסף.
4. בהתעלם ממחדל המבקשים ביחס למועד הגשת הבקשה, לגופם של דברים, מסתבר שאין המבקשים חולקים על כך שמחדלם שלהם הביא למתן ההחלטות. המבקשים אינם טוענים לאי קבלת החלטות בדבר השלמת ההליכים המקדמיים ואף לא ביחס למועד שנקבע לדיון אליו לא התייצבו. ממילא שהמבקשים כלל לא טוענים שיש לבטל את ההחלטות מחובת הצדק, אלא שמדובר בהחלטה שלפי שיקול דעת בית המשפט. במצב זה על בית המשפט לבחון את סיכויי ההצלחה של המבקשים אם יבוטל פסק הדין, וכן את הנימוק למחדל הדיוני, אם נבע כתוצאה מזלזול או שמא מתוך טעות בתום לב, אי הבנה או רשלנות. המשקל העיקרי ניתן לסיכויי ההצלחה אך ייתכנו מקרים בהם המחדל יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על התשובה לשאלה הראשונה.
5. בכל הקשור לסיכויי ההצלחה, שותקים המבקשים ולא אומרים דבר.
המבקשת 2 הפעילה בעבר אולם שמחות ביבנה ובמסגרת פעילותה נהגה לרכוש משקאות מהמשיבה. בתביעה שהגישו, טוענים המבקשים שבשני אירועים שונים סיפקה להם המשיבה בקבוקי שתייה מסוג "מירנדה" אשר מועד השימוש בהם חלף וצוואר הבקבוקים החליד עקב נזילת חלודה מהפקקים. המחדל התגלה לאורחים באירוע ונוכח תלונותיהם החלה חרושת שמועות על הגשת מזון ומשקאות מקולקלים באולם. שמועות אלו הביאו להתדלדלות בהיקף ההזמנות, לפגיעה במוניטין ובלית ברירה - למכירת העסק. על רקע זה, טוענים המבקשים בתביעה הראשונה שהמשיבה אחראית לנזקיהם ואלו כוללים את הפיצויים ששולמו למזמיני האירועים, הפסדי רווח ואובדן השקעה בהיקף כולל של למעלה מ- 1.5 מיליון ש"ח אשר לצרכי אגרה הועמדו על 500,000 ש"ח.
טענות המבקשים בתביעה הראשונה מעוררות קשיים למכביר. לא ברור כיצד הוגשה התביעה ב- 22.9.11 ביחס לאירועים שהתרחשו לטענת המבקשים בחודשים פברואר ואוגוסט 2008, למעלה משלוש שנים טרם הגשת התביעה הראשונה. לכתב התביעה לא צורפה כל ראיה לאירועים הנטענים, ראיה כגון מכתבי תלונה של האורחים, תמונות וכיו"ב. אף לא פורט היקף הבקבוקים בהם נגלתה התקלה, אם יחידים, עשרות או מאות. המבקשים טוענים כי בגין אותם שני אירועים נפגע המוניטין שלהם ברמה שהביאה לסגירת העסק אך אינם מביאים כל פירוט לתמיכה בטענה זו ולקשר סיבתי שבין האירועים לסגירת העסק. גם תחשיבי הנזק מעוררים קושי בהעדר חוות דעת מומחה שתתמוך בהן. אומנם, טרם הושלמה הגשת הראיות אך מכתב התביעה לבדו נראה שסיכוייו קלושים ומהבקשה שבפני ברור שהמבקשים מתעלמים מפן זה של הבקשה.
כך גם ביחס לתביעת המשיבה שהיא תביעה שטרית. המבקשים אינם כופרים בחוב בגין ההתקשרות עם המשיבה אלא שוב מעלים כטענת קיזוז את אותן טענות בתביעתם, טענות אשר מעוררות קושי כאמור.
כך מסתבר כי סיכויי ההצלחה של המבקשים בתביעה שהגישו ובתביעה נגדם - קלושים.
6. בחינת הסיבות למחדלי המבקשים מעוררת קושי גדול אף יותר. המבקשים טוענים שאי קיום ההליכים המקדמיים נובע מהעתקת בא כוחם את משרדו. זו טענה שלא ניתן לקבל בצורה הלאקונית בה הוצגה. זו טענה שאיננה יכולה להסביר אי התייצבות לדיון שנקבע עוד באפריל 2012, ולא מובהר בבקשה מתי העתיק ב"כ המבקשים את משרדו. אין בבקשה כל ניסיון להסביר מה קשר יש בה מעבר המשרדים להתעלמות כה ארוכה מפניות שכעולה מתגובת המשיבה הועברו גם הועברו לידיעת ב"כ המבקשים שוב ושוב.
חשוב להדגיש שלא מדובר במחדל בודד אלא בשורה ארוכה של מחדלים. המבקשים התעלמו מההחלטה מיום 16.4.12 להשלמת ההליכים המקדמיים; המבקשים התעלמו מפניות המשיבה עד שזו נאלצה להגיש בקשה ביום 11.6.12; המבקשים התעלמו מהחלטה שניתנה ביום 11.6.12 וקצבה להם 14 יום לתגובה; המבקשים התעלמו מהחלטה מיום 4.7.12 בה ניתן צו להשלמת ההליכים המקדמיים לפי בקשת המשיבה; המשיבים התעלמו מהחלטה נוספת מיום 4.9.12 בה נתבקשה מחיקת התביעה בשל אי קיום החלטות קודמות על ידם.
שורה כה ארוכה של מחדלים לא ניתן לפטור בלא כלום. שורה כה ארוכה של התעלמות מהחלטות יוצרת רושם ברור של זלזול מתמשך בבית המשפט ובצד שכנגד. היעדר ההתייחסות למחדלים אלו בבקשה שבפני מחייבת את המסקנה שלפיה מה שהיה הוא שהווה ואותו זלזול נותר כשהיה.
7. אם כך, על פני הדברים הוגשה הבקשה באיחור, על פני הדברים נראה ממילא שסיכויי הצלחת המבקשים בתביעה שהגישו ובהתנגדות שהגישו קלושים, ועל פני הדברים עולה רושם ברור של זלזול בבית המשפט ולא של תקלה גרידא. במצב זה, אינני מוצא כל הצדקה לביטול ההחלטות.
8. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 3,000 ש"ח. הצו הארעי לעיכוב הליכי ההוצל"פ בתיק מספר 01-24123-11-1: מבוטל.
ניתנה היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.